נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה לפרשת השבוע מפי יגאל_עמיר. שבת שלום!
תרומה
פרשת תרומה בפרשתנו מצווה ה' על לקיחת תרומות מבני ישראל לצורך הקמת המשכן, אך עם זאת תולה זאת בנידבת הלב של כל אחד-"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יידבנו לבו תקחו את תרומתי... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" )שמות כ"ה פס' ב'- ט'( כלומר: לא כל תרומה תתקבל, רק תרומה שבאה מנידבת הלב, וכגודל נידבת הלב כך גודל שכינת ה' בתוך האדם. ונידבת הלב היא בעצם עשיית המיקדש בתוך האדם על מנת שה' ישכון בתוכו. וכל זאת רק בנוגע לחומרי הבניין של המשכן וכליו, שם יש מקום לנידבת הלב של כל אחד על פי שיקול דעתו איזו כמות לתת, אך לגבי המשכן עצמו וכליו, ה' מכתיב למשה תכנית מפורטת עד רמת המידות המדוייקות של כל פרט במשכן וכליו, ושם אין מקום לשיקול דעת. דבר זה מקביל למצוות התורה שמוכתבות מלמעלה לבני ישראל ואין לזוז מהן, אך בכל מצווה יש מקום לנידבת לב אישית של כל אחד מישראל ברמת הכוונה, ההתלהבות והמסירות בקיום המצווה ולפי עוצמת נידבת הלב שוכן ה' בקיום המצווה. ועניין המשכן מזכיר את הפעם הקודמת שה' ירד לשכון בקרב בני האדם- בגן העדן. רק ששם, ה' הוא זה שנטע את הגן ושם שם את האדם ולא הטיל זאת על בני האדם להכין לו מקום לשבתו בתוכם, כי אז עדיין היה עולם טרם החטא של אדם הראשון, ולא נידרשה מצד האדם נתינה בתמורה למשכן ה' בתוכו וכל מה שנדרש מאדם הראשון היה רק לא להפר ציווי אחד בלבד שהצטווה לא לאכול מעץ הדעת. ועניין שכינת ה' עם האדם בגן עדן לומדים- מכך שנאמר שם: "וייצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים וייבא אל האדם לראות מה יקרא לו... וייבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם... וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה..." )בראשית ב' י"ט- ג' ט'(. ומאז חטאו של אדם הראשון וגירושו מגן עדן, חיכה ה' לעם ישראל שיוכל לשכון בתוכו, רק שכעת ישראל נדרשים להכין את התשתית לשכינת ה' בתוכם כי מה שבא בקלות הולך בקלות ואדם הראשון שהדבר בא לו בקלות ללא מאמץ לא העריך זאת מספיק ואיבד הכל ברגע אחד. לכן התקווה כעת שהמאמץ שישראל משקיעים בבניית המשכן יגרום להם להעריך יותר את שכינת ה' בתוכם ולא לעשות מעשים שיגרמו לסילוק השכינה. ולכן חטא העגל שאירע קודם הקמת המשכן, לא גרם לביטול רעיון המשכן למרות חומרת החטא המשווה במדרש לחטא אדם הראשון שגרם לסילוקו מגן עדן )במעמד הר סיני פסקה זוהמת הנחש וחזרו ישראל למצב אדם הראשון קודם החטא ואילמלא חטא העגל היו נשארים במצב זה ללא מיתה(. אך כיוון שהחטא היה קודם הקמת המשכן, לא התבטל רעיון המשכן ובעקבות נידבת ליבם ומאמציהם בהקמת המשכן, נסלח חטא העגל בצורה חלקית המאפשרת את שכינת ה' בתוכם. ולכן במשכן שהקימו ישראל שוכנים הכרובים בקודש הקודשים מעל ארון הברית ואילו בגירוש האדם הראשון מגן עדן נאמר-"ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להב החרב המתהפכת ישמור את דרך עץ החיים" )שם כ"ד(. ואמנם לאחר שחטאו ישראל בבית ראשון, נחרב הבית והסתלקה השכינה מאיתנו כעם, אך עדיין ברמת הפרט נשארת האפשרות לעשות מקדש בתוכנו בנידבת לב האדם בקיום המצוות ובכך להשרות את שכינת ה' בתוכנו .
.
תרומה
פרשת תרומה בפרשתנו מצווה ה' על לקיחת תרומות מבני ישראל לצורך הקמת המשכן, אך עם זאת תולה זאת בנידבת הלב של כל אחד-"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יידבנו לבו תקחו את תרומתי... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" )שמות כ"ה פס' ב'- ט'( כלומר: לא כל תרומה תתקבל, רק תרומה שבאה מנידבת הלב, וכגודל נידבת הלב כך גודל שכינת ה' בתוך האדם. ונידבת הלב היא בעצם עשיית המיקדש בתוך האדם על מנת שה' ישכון בתוכו. וכל זאת רק בנוגע לחומרי הבניין של המשכן וכליו, שם יש מקום לנידבת הלב של כל אחד על פי שיקול דעתו איזו כמות לתת, אך לגבי המשכן עצמו וכליו, ה' מכתיב למשה תכנית מפורטת עד רמת המידות המדוייקות של כל פרט במשכן וכליו, ושם אין מקום לשיקול דעת. דבר זה מקביל למצוות התורה שמוכתבות מלמעלה לבני ישראל ואין לזוז מהן, אך בכל מצווה יש מקום לנידבת לב אישית של כל אחד מישראל ברמת הכוונה, ההתלהבות והמסירות בקיום המצווה ולפי עוצמת נידבת הלב שוכן ה' בקיום המצווה. ועניין המשכן מזכיר את הפעם הקודמת שה' ירד לשכון בקרב בני האדם- בגן העדן. רק ששם, ה' הוא זה שנטע את הגן ושם שם את האדם ולא הטיל זאת על בני האדם להכין לו מקום לשבתו בתוכם, כי אז עדיין היה עולם טרם החטא של אדם הראשון, ולא נידרשה מצד האדם נתינה בתמורה למשכן ה' בתוכו וכל מה שנדרש מאדם הראשון היה רק לא להפר ציווי אחד בלבד שהצטווה לא לאכול מעץ הדעת. ועניין שכינת ה' עם האדם בגן עדן לומדים- מכך שנאמר שם: "וייצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים וייבא אל האדם לראות מה יקרא לו... וייבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם... וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן ויקרא ה' אלוקים אל האדם ויאמר לו אייכה..." )בראשית ב' י"ט- ג' ט'(. ומאז חטאו של אדם הראשון וגירושו מגן עדן, חיכה ה' לעם ישראל שיוכל לשכון בתוכו, רק שכעת ישראל נדרשים להכין את התשתית לשכינת ה' בתוכם כי מה שבא בקלות הולך בקלות ואדם הראשון שהדבר בא לו בקלות ללא מאמץ לא העריך זאת מספיק ואיבד הכל ברגע אחד. לכן התקווה כעת שהמאמץ שישראל משקיעים בבניית המשכן יגרום להם להעריך יותר את שכינת ה' בתוכם ולא לעשות מעשים שיגרמו לסילוק השכינה. ולכן חטא העגל שאירע קודם הקמת המשכן, לא גרם לביטול רעיון המשכן למרות חומרת החטא המשווה במדרש לחטא אדם הראשון שגרם לסילוקו מגן עדן )במעמד הר סיני פסקה זוהמת הנחש וחזרו ישראל למצב אדם הראשון קודם החטא ואילמלא חטא העגל היו נשארים במצב זה ללא מיתה(. אך כיוון שהחטא היה קודם הקמת המשכן, לא התבטל רעיון המשכן ובעקבות נידבת ליבם ומאמציהם בהקמת המשכן, נסלח חטא העגל בצורה חלקית המאפשרת את שכינת ה' בתוכם. ולכן במשכן שהקימו ישראל שוכנים הכרובים בקודש הקודשים מעל ארון הברית ואילו בגירוש האדם הראשון מגן עדן נאמר-"ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להב החרב המתהפכת ישמור את דרך עץ החיים" )שם כ"ד(. ואמנם לאחר שחטאו ישראל בבית ראשון, נחרב הבית והסתלקה השכינה מאיתנו כעם, אך עדיין ברמת הפרט נשארת האפשרות לעשות מקדש בתוכנו בנידבת לב האדם בקיום המצוות ובכך להשרות את שכינת ה' בתוכנו .
.
