נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה לפרשת השבוע מפי יגאל_עמיר. שבת שלום!
שמיני
פרשה זו שהיא היחידה בתורה הנקראת על שם מספר – שמונה , מסמלת את מושג הקדושה בעמ"י המגיעה לשיאה ביום השמיני לחנוכת המשכן ,שבו מתחילים הכוהנים לשרת בקודש לאחר חניכה של שבעת ימי המילואים . ביום זה יוצאת האש מן השמים ואוכלת את הקורבנות שעל מזבח העולה לעיני כל ישראל ,ומנגד אוכלת גם את בני אהרון נדב ואביהוא המקריבים אש זרה אשר לא ציווה ה' – " ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם .ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ... ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' ")ויקרא פרק ט',כד'- פרק י' ,ב'( ואכן אנו מוצאים את המספר שמונה ) אותיות נשמה שמעל הגוף ,ושמן שצף על המים (בכל דבר שקשור לקודש ,החל מברית המילה ביום השמיני המבדילה את עמ"י מהעמים ,וכן בהמה ראויה לקורבן רק מהיום השמיני ללידתה והלאה ,וכן זב וזבה מצורע ונזיר שנטמא, שרק ביום השמיני לטהרתם יכולים להביא קורבן ולאכול בקודשים . וכמובן כבוד ה' שוכן במשכן ביום השמיני להקמתו – " ויירא כבוד ה' את כל העם " )ויקרא ט' ,כג'( והכוהנים שהם המשרתים בקודש הם הנקודה השמינית בעמ"י ,ולכן הכהן הגדול משרת בשמונה בגדים ונמשח בשמן המשחה כמו המשכן עצמו ומדליק את השמן במנורת הזהב בעלת שבעת הקנים. בעוד ששנים עשר שבטי ישראל הם כנגד המספר שש )ולכן על כתפי אהרון הכהן על אבני השוהם היו חקוקים שמות השבטים שש על הכתף הימנית ושש על הכתף השמאלית ( שהם כנגד ששת ימי המעשה של בריאת העולם ולכן שנים עשר השבטים מקבלים נחלה בארץ כדי לעבוד את האדמה , לעומת זאת שבט לוי שלא מקבל נחלה בארץ הוא הנקודה השביעית בעמ"י כנגד יום השבת שהיא הרוחניות שבחומר המקיימת את החומר ,כך הלויים תפקידם כמורי הוראה בישראל ומשרתי המשכן הם היסוד הרוחני שבעמ"י .והכוהנים הניגשים אל הקודש פנימה הם מעל החומר ולכן שייכים למספר שמונה שהוא מעל הטבע . וכיוון ש - "זה לעומת זה עשה אלוקים " )קוהלת ז' ,יד'(אז בד בבד עם תוספת הקדושה בעמ"י בא גם מושג הטומאה ההופכי לה ,וכן בפרשתנו מצטווים ישראל לראשונה באיסור אכילת בהמות חיות ועופות טמאים ,וכן על דיני הטומאה למיניהם שבכללם שמונה שרצים מטמאים ,וגם על כך מופקדים הכוהנים מתוקף קדושתם – " וידבר ה' אל אהרון לאמר: יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד ... להבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה' אליהם ביד משה ")ויקרא י' ,ח'-יא' ( כי כמו שמושג הקדושה מחייב הקבלות על חומריות האדם שלא יוכל לאכול כל מה שהוא רוצה ,לעשות כל מה שמתחשק – " הגבל את ההר וקדשתו " )שמות יט' ,כג'(,כך מושג הטומאה פרושו פריצת כל גבול ומתירנות מוחלטת ולכן שניהם לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת . דבר זה מסביר מדוע הכוהנים המקודשים יותר מעמ"י חייבים במצוות נוספות ויש עליהם מגבלות עודפות על שאר ישראל . והדרגה התשיעית בעמ"י זה מלך ישראל כי תשע זה לשון תשועה כי המלך הוא הנלחם מלחמות ישראל ועל ידו באה התשועה וכן גם הוא מחוייב מצוות עודפות – " רק לא ירבה לו סוסים ... ולא ירבה לו נשים ... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד " )דברים יז' ,טז' -יז'( הדרגה העשירית בעמ"י זה הכהן הגדול ביום הכיפורים החל בעשור לחודש השביעי , כאשר נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שהוא הקדושה העשירית מבחינת המקומות המקודשים – " עשר קדושות הן : ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ... קודש הקודשים מקודש מהן ,שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה " )מסכת כלים פרק א' משניות ו' -ט'( לכן דווקא אז לא לובש הכהן הגדול את שמונת הבגדים אלא רק בגדי לבן . וכנגדו – "עשר טומאות פורשות מן האדם " )שם ,משנה ה' ( והמת הוא הטומאה העשירית הנקרא אבי אבות הטומאה ,והגבול בין הקדושה העשירית לטומאה העשירית הוא דק מאד ומתבטא בפרשתנו כאשר נדב ואביהוא המקודשים הקריבו אש זרה כשניסו להיכנס איתה לקודש הקודשים ומתו שם .
.
שמיני
פרשה זו שהיא היחידה בתורה הנקראת על שם מספר – שמונה , מסמלת את מושג הקדושה בעמ"י המגיעה לשיאה ביום השמיני לחנוכת המשכן ,שבו מתחילים הכוהנים לשרת בקודש לאחר חניכה של שבעת ימי המילואים . ביום זה יוצאת האש מן השמים ואוכלת את הקורבנות שעל מזבח העולה לעיני כל ישראל ,ומנגד אוכלת גם את בני אהרון נדב ואביהוא המקריבים אש זרה אשר לא ציווה ה' – " ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם .ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ... ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' ")ויקרא פרק ט',כד'- פרק י' ,ב'( ואכן אנו מוצאים את המספר שמונה ) אותיות נשמה שמעל הגוף ,ושמן שצף על המים (בכל דבר שקשור לקודש ,החל מברית המילה ביום השמיני המבדילה את עמ"י מהעמים ,וכן בהמה ראויה לקורבן רק מהיום השמיני ללידתה והלאה ,וכן זב וזבה מצורע ונזיר שנטמא, שרק ביום השמיני לטהרתם יכולים להביא קורבן ולאכול בקודשים . וכמובן כבוד ה' שוכן במשכן ביום השמיני להקמתו – " ויירא כבוד ה' את כל העם " )ויקרא ט' ,כג'( והכוהנים שהם המשרתים בקודש הם הנקודה השמינית בעמ"י ,ולכן הכהן הגדול משרת בשמונה בגדים ונמשח בשמן המשחה כמו המשכן עצמו ומדליק את השמן במנורת הזהב בעלת שבעת הקנים. בעוד ששנים עשר שבטי ישראל הם כנגד המספר שש )ולכן על כתפי אהרון הכהן על אבני השוהם היו חקוקים שמות השבטים שש על הכתף הימנית ושש על הכתף השמאלית ( שהם כנגד ששת ימי המעשה של בריאת העולם ולכן שנים עשר השבטים מקבלים נחלה בארץ כדי לעבוד את האדמה , לעומת זאת שבט לוי שלא מקבל נחלה בארץ הוא הנקודה השביעית בעמ"י כנגד יום השבת שהיא הרוחניות שבחומר המקיימת את החומר ,כך הלויים תפקידם כמורי הוראה בישראל ומשרתי המשכן הם היסוד הרוחני שבעמ"י .והכוהנים הניגשים אל הקודש פנימה הם מעל החומר ולכן שייכים למספר שמונה שהוא מעל הטבע . וכיוון ש - "זה לעומת זה עשה אלוקים " )קוהלת ז' ,יד'(אז בד בבד עם תוספת הקדושה בעמ"י בא גם מושג הטומאה ההופכי לה ,וכן בפרשתנו מצטווים ישראל לראשונה באיסור אכילת בהמות חיות ועופות טמאים ,וכן על דיני הטומאה למיניהם שבכללם שמונה שרצים מטמאים ,וגם על כך מופקדים הכוהנים מתוקף קדושתם – " וידבר ה' אל אהרון לאמר: יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד ... להבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור להורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה' אליהם ביד משה ")ויקרא י' ,ח'-יא' ( כי כמו שמושג הקדושה מחייב הקבלות על חומריות האדם שלא יוכל לאכול כל מה שהוא רוצה ,לעשות כל מה שמתחשק – " הגבל את ההר וקדשתו " )שמות יט' ,כג'(,כך מושג הטומאה פרושו פריצת כל גבול ומתירנות מוחלטת ולכן שניהם לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת . דבר זה מסביר מדוע הכוהנים המקודשים יותר מעמ"י חייבים במצוות נוספות ויש עליהם מגבלות עודפות על שאר ישראל . והדרגה התשיעית בעמ"י זה מלך ישראל כי תשע זה לשון תשועה כי המלך הוא הנלחם מלחמות ישראל ועל ידו באה התשועה וכן גם הוא מחוייב מצוות עודפות – " רק לא ירבה לו סוסים ... ולא ירבה לו נשים ... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד " )דברים יז' ,טז' -יז'( הדרגה העשירית בעמ"י זה הכהן הגדול ביום הכיפורים החל בעשור לחודש השביעי , כאשר נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים שהוא הקדושה העשירית מבחינת המקומות המקודשים – " עשר קדושות הן : ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ... קודש הקודשים מקודש מהן ,שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה " )מסכת כלים פרק א' משניות ו' -ט'( לכן דווקא אז לא לובש הכהן הגדול את שמונת הבגדים אלא רק בגדי לבן . וכנגדו – "עשר טומאות פורשות מן האדם " )שם ,משנה ה' ( והמת הוא הטומאה העשירית הנקרא אבי אבות הטומאה ,והגבול בין הקדושה העשירית לטומאה העשירית הוא דק מאד ומתבטא בפרשתנו כאשר נדב ואביהוא המקודשים הקריבו אש זרה כשניסו להיכנס איתה לקודש הקודשים ומתו שם .
.
