נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה לפרשת השבוענשא מפי יגאל_עמיר
נשא
הפרשה מתחילה בנשיאת מספרי משפחת גרשון הנושאים את יריעות המשכן במשאות ומסיימת בקורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, שבהם נכללו עגלות הבקר לצורך משפחות גרשון ומררי הנושאים את המשכן בעגלות, בניגוד למשפחת קהת הנושאים את כלי הקודש בכתף, ולכן לא זקוקים לעגלות. אך בין לבין מביאה הפרשה את פרשיות סוטה ונזיר שלכאורה לא שייכות לעניין המשכן ומשאותיו. אך כאשר מעמיקים, ניתן להבין את ההקשר לפרשתנו העוסקת במשא מקודש המנשא את האדם למדרגה גבוהה יותר. כי גם הסוטה שמשא נישואיה כבד עליה ונוטה לברוח ממנו ולמעול בבעלה, וגם הנזיר שמתנדב לשאת עליו משא נוסף על שאר ישראל ולקבל עליו נזירות מיין ומטומאת מת, לוקחים עליהם סיכון במקרה שייכשלו, ליפול למדרגה נמוכה יותר מזו שהיו בה לפני נטילת המשא על עצמם. כי גם האישה לפני נישואיה וגם הנזיר לפני קבלת נזירותו לא יכולים ליפול למדרגה שיפלו אליה לאחר קבלת המשא על עצמם. מצד שני, גם לא יכלו להגיע למדרגה הגבוהה שמאפשרת נטילת המשא, כפי שנאמר בנזיר – " נזר אלוקיו על ראשו" )במדבר ו:ז(. ביטוי המקביל לכהן הגדול שנוסע על מצחו את – "ציץ נזר הקודש" )שמות לט:ל(. והמילה נזר בעצם מבטאת את הרעיון כולו: מצד אחד, לשון נזירות והרחקה, מצד שני, לשון כתר מלוכה. כי ההתנזרות – קבלת המשא, מנשאת את האדם, מעניקה לו נזר קודש על ראשו. כפי שנאמר ביוסף, גם בברכת יעקב, גם בברכת משה – "ברכות אביך ... תהינה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו" )בראשית מט:כו(, שמצד אחד היה מופרש מאחיו בגלל שנאתם אליו וכן התנזר מפתויי אשת פוטיפר, ומצד שני, היה קודקוד עליהם ונישא עליהם כמשנה למלך מצרים. ובניגוד לסוטה שהכהן פורע את שער ראשה לפני ה' במשכן, כפי שפרעה את גדרי הנישואין, הנזיר לעומת זאת נדרש לגדל פרע שער ראשו ועל פריעה זו מקבל קדושה יתרה –"קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו" )במדבר ו:ה(, כי אומנם גם הוא פורע את הסדר החברתי מכך שמתנזר ומתבדל מכלל ישראל בנזירותו, אך פריעה זו היא לשם שמיים ולא למילוי תאוותיו כפי שקורה אצל סוטה. לכן פריעה זו קדושה. גם עם ישראל המקבל עליו את משא תרי''ג המצוות העודף בהרבה על שבע מצוות בני נוח הופך בכך להיות עם סגולה מכל העמים, שכשעולה , עולה עד הכוכבים, אך כאשר יורד, יורד עד עפר וגרוע מכל האומות, כי המשא יכול לרומם אך יכול גם למוטט. שם הפרשה נשא מתקשר לפרשה כי תשא, שגם שם ננקט שם זה לספירת בני ישראל, ושם מופיע חטא העגל שביטא את מעילת עם ישראל בה', לאחר הנישואין במעמד הר סיני. וגם שם מבצע משה בעם תהליך מאוד דומה למה שעוברת הסוטה בפרשתנו בתיית המים המרים, שאליהן נמחתה פרשת סוטה ועורב בהן עפר המשכן, כך גם שם משה שורף את העגל וטוחנו עד אשר דק ומפזרו על המים ומשקה בהם את בני ישראל שגם בהם נאמר שם – "וירא משה את העם כי פרוע הוא" )שמות לב:כה( כפריעת שער הסוטה. מצד שני שבט לוי מתנזר שם משאר העם החוטים בעגל ונאסף אל משה לקריאה מי לה' אליי. ולכן נבחר בפרשתנו לשאת את משא השמכן המקודש. ומתוכו נבחרים אהרן ובניו הכהנים לברך את בירכת הכהנים בפרשתנו שמסתיימת במילים –"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" )במדבר ו:כו( שבתמורה לנשיאת המשא על ידי עם ישראל ה' ישא פניו אל עמו ויעשה לו שלום .
.
נשא
הפרשה מתחילה בנשיאת מספרי משפחת גרשון הנושאים את יריעות המשכן במשאות ומסיימת בקורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, שבהם נכללו עגלות הבקר לצורך משפחות גרשון ומררי הנושאים את המשכן בעגלות, בניגוד למשפחת קהת הנושאים את כלי הקודש בכתף, ולכן לא זקוקים לעגלות. אך בין לבין מביאה הפרשה את פרשיות סוטה ונזיר שלכאורה לא שייכות לעניין המשכן ומשאותיו. אך כאשר מעמיקים, ניתן להבין את ההקשר לפרשתנו העוסקת במשא מקודש המנשא את האדם למדרגה גבוהה יותר. כי גם הסוטה שמשא נישואיה כבד עליה ונוטה לברוח ממנו ולמעול בבעלה, וגם הנזיר שמתנדב לשאת עליו משא נוסף על שאר ישראל ולקבל עליו נזירות מיין ומטומאת מת, לוקחים עליהם סיכון במקרה שייכשלו, ליפול למדרגה נמוכה יותר מזו שהיו בה לפני נטילת המשא על עצמם. כי גם האישה לפני נישואיה וגם הנזיר לפני קבלת נזירותו לא יכולים ליפול למדרגה שיפלו אליה לאחר קבלת המשא על עצמם. מצד שני, גם לא יכלו להגיע למדרגה הגבוהה שמאפשרת נטילת המשא, כפי שנאמר בנזיר – " נזר אלוקיו על ראשו" )במדבר ו:ז(. ביטוי המקביל לכהן הגדול שנוסע על מצחו את – "ציץ נזר הקודש" )שמות לט:ל(. והמילה נזר בעצם מבטאת את הרעיון כולו: מצד אחד, לשון נזירות והרחקה, מצד שני, לשון כתר מלוכה. כי ההתנזרות – קבלת המשא, מנשאת את האדם, מעניקה לו נזר קודש על ראשו. כפי שנאמר ביוסף, גם בברכת יעקב, גם בברכת משה – "ברכות אביך ... תהינה לראש יוסף ולקודקוד נזיר אחיו" )בראשית מט:כו(, שמצד אחד היה מופרש מאחיו בגלל שנאתם אליו וכן התנזר מפתויי אשת פוטיפר, ומצד שני, היה קודקוד עליהם ונישא עליהם כמשנה למלך מצרים. ובניגוד לסוטה שהכהן פורע את שער ראשה לפני ה' במשכן, כפי שפרעה את גדרי הנישואין, הנזיר לעומת זאת נדרש לגדל פרע שער ראשו ועל פריעה זו מקבל קדושה יתרה –"קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו" )במדבר ו:ה(, כי אומנם גם הוא פורע את הסדר החברתי מכך שמתנזר ומתבדל מכלל ישראל בנזירותו, אך פריעה זו היא לשם שמיים ולא למילוי תאוותיו כפי שקורה אצל סוטה. לכן פריעה זו קדושה. גם עם ישראל המקבל עליו את משא תרי''ג המצוות העודף בהרבה על שבע מצוות בני נוח הופך בכך להיות עם סגולה מכל העמים, שכשעולה , עולה עד הכוכבים, אך כאשר יורד, יורד עד עפר וגרוע מכל האומות, כי המשא יכול לרומם אך יכול גם למוטט. שם הפרשה נשא מתקשר לפרשה כי תשא, שגם שם ננקט שם זה לספירת בני ישראל, ושם מופיע חטא העגל שביטא את מעילת עם ישראל בה', לאחר הנישואין במעמד הר סיני. וגם שם מבצע משה בעם תהליך מאוד דומה למה שעוברת הסוטה בפרשתנו בתיית המים המרים, שאליהן נמחתה פרשת סוטה ועורב בהן עפר המשכן, כך גם שם משה שורף את העגל וטוחנו עד אשר דק ומפזרו על המים ומשקה בהם את בני ישראל שגם בהם נאמר שם – "וירא משה את העם כי פרוע הוא" )שמות לב:כה( כפריעת שער הסוטה. מצד שני שבט לוי מתנזר שם משאר העם החוטים בעגל ונאסף אל משה לקריאה מי לה' אליי. ולכן נבחר בפרשתנו לשאת את משא השמכן המקודש. ומתוכו נבחרים אהרן ובניו הכהנים לברך את בירכת הכהנים בפרשתנו שמסתיימת במילים –"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" )במדבר ו:כו( שבתמורה לנשיאת המשא על ידי עם ישראל ה' ישא פניו אל עמו ויעשה לו שלום .
.
