הכתבה המלאה

במסמך שכותרתו "הערכת מצב בתחום הטרור לקראת יישום האוטונומיה בעזה ויריחו", מהשביעי בדצמבר 1993, שחיבר יגאל פרסלר, יועצו של רבין ללוחמה בטרור, הובאה ההערכה הבאה, שבעידבד התבררה כמדויקת: "אין ספק כי ככל שהמשא ומתן הישראלי פלסטיני יתקדם וככל שהמועד לכניסת אש"ף לשטחים יתקרב, יגבר היקף הפח"ע המבוצע נגד יעדים ישראלים וייתכן אף בתחום הקו הירוק".

לדבריו, "המגמה של פיגועים המבוצעים נגד מתנחלים תמשך בעתיד הקרוב ואף תגבר… באמצעות פיגועי ירי ממארב ומרכב נוסע… פיגועי נשק קר… וייתכן שאף פיגועי מכונית תופת ומטען צד".

אולם, למרות ההערכה המחמירה הזו, מסקנותיו של פרסלר אינן מופנות לכוחות הביטחון או למלחמה בטרור, אלא לציבור אחר לחלוטין – המתנחלים, ותגובתם לפיגועים. לדבריו, "יש למנוע את אפקט השרשרת שנוצר לאחרונה בפיגועים המבוצעים נגד מתנחלים
".
הבעיה בפיגועים האלו אינה רק הפגיעה הפיזית באזרחי ישראל, אלא האפקט הציבורי שהם יוצרים העלול לפגוע בתהליך השלום. המתנחלים במחאתם יוצרים הד לפיגועים, דבר משפיע על דעת הקהל, ומסייע למחבלים להשיג את מטרתם.
שימו לב: "לפעילות המתנחלים ולתחושותיהם, יש השפעה עקיפה אך משמעותית על היקף ומאפייני הפח"ע בשטחים".

כלומר: המתנחלים מעודדים את הפיגועים.

לדבריו, הממשלה צריכה לפעול בקרב המתנחלים כדי למתן את תגובותיהם לפיגועים, "להפחית את המתח בקרב המתנחלים, לצמצם את היקף פעולות המחאה האלימות שלהם בשטחים למנוע את ההד התקשורתי הרב המוענק כיום לפיגועי טרור המכוונים נגד מתנחלים, ועל ידי כך להפחית גם את היקף ואת השפעת הטרור הפלסטיני על הציבור הישראלי".

הבעיה אינה הפגיעה במתנחלים, אלא ההד התקשורתי שהם יוצרים. והפתרון: השתקתם. יתרה מכך: כדי למנוע פיגועים ממליץ המסמך לתגבר את כוחות צה"ל ביהודה ושומרון
.
אולם גם כאן – המטרה אינה למנוע פגיעה במתנחלים, אלא למנוע את חשיפה תקשורתית של הפיגועים. כך כתוב שחור על גבי לבן: "אמנם, תגבור כוחות זה עלול לגרום להתמקדותם של ארגוני המחבלים בביצוע פיגועים נגד יעדים צבאיים בשטחים ונגד חיילים" כתוב במסמך. אבל פיגועים נגד חיילים, קל להשתיק: "בהנחה שהדבר יגרום בו זמנית לירידה בהיקף הפיגועים המבוצעים נגד מתנחלים, הרי שיש לראות בכך הישג במסגרת הלוחמה בטרור, מאחר והדבר יגרום למעשה לצמצום האפקט התקשורתי המוענק לארגוני הסירוב".

יועץ ראש הממשלה רבין למלחמה בטרור מציע כאן דבר חמור: להקריב את חייהם של לוחמי צה"ל על מזבח יחסי הציבור של תהליך השלום. לא כדי למנוע פיגועים, לא כדי להילחם בטרור או להגן על חיי האזרחים, אלא להסתיר את אופיו האמיתי של תהליך השלום, ולהשתיק את המחאה.

אם חשבתם שזה מסתיים בכך, טעות בידכם.

במסמך אחר שכותרתו "פינוי תל רומיידה – שיקולים והמלצות" מהשלושים ואחת למרץ 1994, שנכתב על ידי פרופ' אהוד שפרינצק, נכלל פרק מיוחד ששמו "המתנחלים כאופוזיציה". בו מתוארים המתנחלים כאויב לכל דבר.

המסמך מחלק את המתנחלים לשלוש קבוצות: הטרוריסטים, הקיצוניים והפרגמטיסטים. וכך נאמר במסמך: "הטרוריסטים. המדובר בגרעין הקשה של תנועות כך וכהנא חי…. המאפיין את הטרוריסטים שהם מצויים במשבר לגיטימציה טוטלי עם המדינה והצבא ושהם מוכנים, יכולים ומשתוקקים להרוג ערבים חפים מפשע (עדיין לא יהודים!)…. סכנתה הגדולה בטרור פרובוקטיבי מן הסוג של גולדשטיין ובהיותה גורם פוטנציאלי מתסיס בשעת משבר חריף".

לצידם, יש את ה"קיצוניים": "המדובר ברדיקלים שבאנשי גוש אמונים… קיצוניותם של הללו מתבטאת בנכונות להכשיר רצח של ערבים חפים מפשע, בשכנוע המוחלט שמפעל ההתיישבות איננו יכול להכשל ובחוסר הזיקה הנפשית לציבור המצוי בתוך הקו הירוק… השפעתם המזיקה העיקרית של הקיצוניים… היא בעמדת מאות תלמידים קיצוניים וחמי מזג שהם פוטנציאל מרדני רציני בשעת משבר".

ואחרונים, הם ה"פרגמטיסטים". מדובר בזרם שמיוצג על ידי הנהגת מועצת יש"ע. הם אמנם "מתנגדים חריפים של תהליך השלום, אין להם שום בעיה עם המשך הכיבוש או חיסול האינתיפאדה באמצעים דרקוניים, והם "מבינים" מתנחלים שיוצאים לנקום לאחר פיגועים ביהודים". אך יחד עם זאת יש להם "חושים פוליטיים בריאים, והם תופסים שללא תמיכה ציבורית".

"המשך שליטתם של הפרגמטיים בציבור המתנחלים הוא האינטרס העליון של הממשלה". אומר המסמך "למרות כל החיכוכים הרי עם "השקט התעשיייתי" שהם מספקים אפשר להמשיך כרגע בתהליך השלום שהוא קשה גם ככה".

לדברי שפרינצק, אם יוחלט על פינוי בתל רומיידה הפרגמטים יאבדו שליטה ויקרה התרחיש הבא:

1. "גיוס אלפי מתנחלים ותומכים" שיגיעו למקום ויעבו את ההתיישבות

2. "התגייסות להפגנות, מחאות… אי ציות אזרחי, שיבוש תחבורה ושירותים ציבוריים בכל רחבי הארץ"

4. התבצרות מזוינת עם פצצות ממולכדות וחומרי חבלה, ואיום (אמיתי!) בנוסח הבונקר של ימית, לפוצץ את הבניינים על יושביהם.

5. ייזום על ידי כמה משרידי כך… של פיגועים פרובוקטיביים בערבים, אולי אף במסגדים.

6. התפתחות מהירה של עימותים פיזיים בין מתנחלים קיצוניים לבין הצבא… ואולי כאלה שיביאו לקיפוח חיי אדם עוד לפני הפינוי.

לסיכום הוא קובע כי" "להערכתי, ואני קובע זאת במירב האחריות המקצועית של למעלה מעשרים שנות עיסוק באלימות פוליטית, קיימת סבירות גבוהה שאם אכן יבוצע הפינוי בנחרצות ובלי פשרות, תתבצע התאבדות קולקטיבית באחד הקראוואנים בשם קידוש השם".

המסקנה אפוא ברורה: "תהיה זו להערכתי, טעות פטאלית להסתבך עכשיו בפינוי תל-רומידה, פתיחה של תיבת פנדורה של מלחמת אחים שלא היתה כדוגמתה בכל ההיסטוריה הציונית. יכול להיות שלמען סיום תהליך השלום אולי יהיה צורך, אי פעם, במלחמת אחים, אבל עכשיו, כשהביצה בקושי נולדה?… הפאניקה שתיווצר עם הריגתם של יהודים יכולה להביא לתביעה ציבורית מיידית למינוי ועדת חקירה חדשה, לנפילת הממשלה ועצירה לזמן ארוך של כל תהליך השלום"

אם אפשר לתמצת את השקפת מעגל היועצים הפנימי של רבין על המתנחלים, ניתן לומר שהם נתפסו כמשהו שבין הפרעה לאויב. כשהם נפגעים בפיגועי טרור רצחניים, צריך להשתיק אותם כדי לא "לייצר הד תקשורתי", וכשמתכננים מהלכי פינוי צריך לנהוג בהם כאל אויב, "לחזק את המתונים" כדי שישתלטו על ה"קיצוניים". ככל שזה נוגע לימין, מורשת רבין האמיתית כוללת שנאה, קיטוב, הסתה ודה-לגיטימציה.

על המסמך המסכם לגבי העלייה בטרור הערבי ומנגד מלחמה בטרור היהודי נשאל עמוס גלעד האם רוה"מ ראה מסמך זה בזמנו? וענה "חיובי".








.
מסמכים שהגיעו לידי ערוץ 20 ומתפרסמים כאן לראשונה חושפים את היחס הקשה, הזרות, הפחד והתיעוב מפני ציבור המתנחלים ותומכיהם בימין הישראלי. מדובר בדיונים בתוך המעגל הפנימי של ראש הממשלה רבין, שנכחו בהם אנשים כמו איתן הבר, אבי בניהו ועמוס גלעד, בימים שלפני יישום הנסיגה מעזה ויריחו במסגרת הסכמי אוסלו.
יועציו הקרובים מתריעים שהנסיגה תיתפס על ידי הפלסטינים כחולשה ישראלית ותביא לגל טרור חדש. אך למרות זאת, את הסכנה הגדולה הם לא מזהים בדמות הטרור הפלסטיני הרצחני, אלא דווקא במקום אחר: המתנחלים.

נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת