נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת
פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה לפרשת השבוע מפי יגאל_עמיר. שבת שלום!
תולדות
בפרשתנו מובא היחס של יצחק לעשיו לעומת היחס של רבקה ליעקב. ולמרות הבדל מהותי זה בינהם- לא מצוין שום ויכוח בין רבקה ליצחק, בניגוד לאברהם ושרה שהיחס לישמעאל גרם לכך שהיה צריך התערבות אלוקית שפסקה לטובת דעתה של שרה לגבי גירוש ישמעאל "כל אשר תאמר אלך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע" )בראשית כא, יב(. לעומת זאת, רבקה בפרשתינו לא מנסה לחשוף את אופיו האמיתי של עשיו בעיני יצחק וגם כאשר יצחק רוצה לברך את עשיו לא פונה רבקה אל יצחק באופן חזיתי ומנסה לשכנעו לברך את יעקב במקום עשיו. וגם לאחר מכן, שנודע לרבקה שעשיו זומם להרוג את יעקב על גנבת הברכות, אין היא מספרת זאת ליצחק כנימוק לשלוח את יעקב לחרן על מנת להצילו מעשיו, אלא נוקטת בסיבה אחרת- מציאת זיווג ליעקב שלא מבנות כנען. וכל זה כדי לא לצער את בעלה יצחק ולהוכיח לו שטועה ביחסו לעשיו. ואכן רק ביחסי יצחק ורבקה מוזכר הביטוי- "מצחק" : "וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו... ויאמר אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא" )בראשית כו, ח-ט(. וזה אותו ביטוי שנאמר אצל ישמעאל שבגללו גורש מבית אברהם- "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה..." )בראשית כא, ט-י( אך שם זה במשמעות שלילית וכאן זה במשמעות חיובית של אהבת גבר לאשתו, משמע שחילוקי ההשקפה לגבי הבנים לא פגעו באהבה בינהם בגלל חוכמתה של רבקה. מדוע באמת היו בינהם חילוקי השקפה כל כך הופכיים? זאת ניתן להבין מתחילת הפרשה- "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק... רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאישה" )בראשית כה, יט-כ( , ולכאורה יש פה ייתור במילים אברהם הוליד את יצחק, וגם בכל הייחוס של רבקה לאביה ולאחיה שכבר נאמר בפרשה הקודמת. בעצם כאן התורה באה לרמוז לנו על סיבת חילוקי השקפה לגבי הבנים. כי יצחק שהוא מידת הגבורה "פחד יצחק" , נולד לאברהם שהוא מידת החסד ההופכית לו, ולכן חשב שדווקא עשיו יהיה ממשיכו בגלל טבעו האדמוני איש השדה יודע ציד, שבכל זה היה הפוך מיצחק הפרוש והמתבודד שחסר תאוות קשות ויותר דומה ליעקב התם יושב אהלים. ולכן חשב יצחק שדווקא עשיו אם יצליח להשתמש בטבעו הקשה לשם שמיים יהיה בדרגה גבוהה מזו של יעקב שטבעו נח יותר, משום כך נסיונו קל יותר. בדיוק כמו שדוד האדמוני עם התאוות הקשות הועדף על פני שאול שנחבא אל הכלים, ודווקא מדוד יצא מלך המשיח כי נסיונו היה קשה משל שאול. ואילו רבקה, שילדותה עברה עליה בקרב אנשי מרמה כאביה בתואל הארמי )רמאי( ולבן אחיה הארמי וכן מקום מולדתה ארם שהמרמה היתה חלק מתרבותם, משום כך הבינה שיעקב עם כל טבעו הנח והתמים, דווקא הוא כאשר ישבור את טבעו לשם שמים ובניגוד למידתו מידת האמת, ירמה לשם שמיים, זה יותר שבירת הטבע מאשר עשיו כי יותר קל לאיש תאוותן לעשות מצווה מאשר לאיש תם וצדיק לשקר לשם שמיים. ואכן בגנבת הברכות אומר יצחק- "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", מצד שני אומר יצחק- "גם ברוך יהיה" ולכאורה היה צריך יצחק לקללו שנודע לו על המרמה של יעקב ולא להמשיך לברכו? אך כפי שאמרנו, יצחק הבין שגם ליעקב התם יש נסיון בשבירת הטבע ודווקא המרמה לשם שמיים הוכיחה לו שטעה לגבי יעקב ושהוא זה שימשיך את דרכו. ולכן בסוף הפרשה שמשלחו למצוא אישה בבנות לבן- נותן לו יצחק את ברכת אברהם לגבי ירושת הארץ ולא לעשיו – "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן אלוקים לאברהם" )ברשית כח, ד(, ורק אותו שולח לחרן למצוא אישה מבנות לבן, ולא את עשיו שנושא מבנות כנען כי לא נבחר להמשיך את דרכו של יצחק .
.
תולדות
בפרשתנו מובא היחס של יצחק לעשיו לעומת היחס של רבקה ליעקב. ולמרות הבדל מהותי זה בינהם- לא מצוין שום ויכוח בין רבקה ליצחק, בניגוד לאברהם ושרה שהיחס לישמעאל גרם לכך שהיה צריך התערבות אלוקית שפסקה לטובת דעתה של שרה לגבי גירוש ישמעאל "כל אשר תאמר אלך שרה שמע בקולה, כי ביצחק ייקרא לך זרע" )בראשית כא, יב(. לעומת זאת, רבקה בפרשתינו לא מנסה לחשוף את אופיו האמיתי של עשיו בעיני יצחק וגם כאשר יצחק רוצה לברך את עשיו לא פונה רבקה אל יצחק באופן חזיתי ומנסה לשכנעו לברך את יעקב במקום עשיו. וגם לאחר מכן, שנודע לרבקה שעשיו זומם להרוג את יעקב על גנבת הברכות, אין היא מספרת זאת ליצחק כנימוק לשלוח את יעקב לחרן על מנת להצילו מעשיו, אלא נוקטת בסיבה אחרת- מציאת זיווג ליעקב שלא מבנות כנען. וכל זה כדי לא לצער את בעלה יצחק ולהוכיח לו שטועה ביחסו לעשיו. ואכן רק ביחסי יצחק ורבקה מוזכר הביטוי- "מצחק" : "וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו... ויאמר אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא" )בראשית כו, ח-ט(. וזה אותו ביטוי שנאמר אצל ישמעאל שבגללו גורש מבית אברהם- "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה..." )בראשית כא, ט-י( אך שם זה במשמעות שלילית וכאן זה במשמעות חיובית של אהבת גבר לאשתו, משמע שחילוקי ההשקפה לגבי הבנים לא פגעו באהבה בינהם בגלל חוכמתה של רבקה. מדוע באמת היו בינהם חילוקי השקפה כל כך הופכיים? זאת ניתן להבין מתחילת הפרשה- "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק... רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאישה" )בראשית כה, יט-כ( , ולכאורה יש פה ייתור במילים אברהם הוליד את יצחק, וגם בכל הייחוס של רבקה לאביה ולאחיה שכבר נאמר בפרשה הקודמת. בעצם כאן התורה באה לרמוז לנו על סיבת חילוקי השקפה לגבי הבנים. כי יצחק שהוא מידת הגבורה "פחד יצחק" , נולד לאברהם שהוא מידת החסד ההופכית לו, ולכן חשב שדווקא עשיו יהיה ממשיכו בגלל טבעו האדמוני איש השדה יודע ציד, שבכל זה היה הפוך מיצחק הפרוש והמתבודד שחסר תאוות קשות ויותר דומה ליעקב התם יושב אהלים. ולכן חשב יצחק שדווקא עשיו אם יצליח להשתמש בטבעו הקשה לשם שמיים יהיה בדרגה גבוהה מזו של יעקב שטבעו נח יותר, משום כך נסיונו קל יותר. בדיוק כמו שדוד האדמוני עם התאוות הקשות הועדף על פני שאול שנחבא אל הכלים, ודווקא מדוד יצא מלך המשיח כי נסיונו היה קשה משל שאול. ואילו רבקה, שילדותה עברה עליה בקרב אנשי מרמה כאביה בתואל הארמי )רמאי( ולבן אחיה הארמי וכן מקום מולדתה ארם שהמרמה היתה חלק מתרבותם, משום כך הבינה שיעקב עם כל טבעו הנח והתמים, דווקא הוא כאשר ישבור את טבעו לשם שמים ובניגוד למידתו מידת האמת, ירמה לשם שמיים, זה יותר שבירת הטבע מאשר עשיו כי יותר קל לאיש תאוותן לעשות מצווה מאשר לאיש תם וצדיק לשקר לשם שמיים. ואכן בגנבת הברכות אומר יצחק- "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", מצד שני אומר יצחק- "גם ברוך יהיה" ולכאורה היה צריך יצחק לקללו שנודע לו על המרמה של יעקב ולא להמשיך לברכו? אך כפי שאמרנו, יצחק הבין שגם ליעקב התם יש נסיון בשבירת הטבע ודווקא המרמה לשם שמיים הוכיחה לו שטעה לגבי יעקב ושהוא זה שימשיך את דרכו. ולכן בסוף הפרשה שמשלחו למצוא אישה בבנות לבן- נותן לו יצחק את ברכת אברהם לגבי ירושת הארץ ולא לעשיו – "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן אלוקים לאברהם" )ברשית כח, ד(, ורק אותו שולח לחרן למצוא אישה מבנות לבן, ולא את עשיו שנושא מבנות כנען כי לא נבחר להמשיך את דרכו של יצחק .
.
