נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת

פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע

יגאל עמיר: פירוש לפרשת שבוע חיי שרה

 

בס"ד

הפרשה מתחילה בחיים ומסתיימת בחיים, ומקבילה לפרשת "ויחי" שמתחילה בחיים ומסתיימת בחיים.

אך למעשה – שתי הפרשות עוסקות במוות, פרשתינו מתחילה בחיי שרה ומותה ומסתיימת בחיי אברהם ומותו וכן בחיי ישמעאל ומותו, ופרשת "ויחי" מתחילה בחיי יעקב ומותו ומסתיימת בחיי יוסף ומותו. אך למעשה, פרשתינו עוסקת בזוגיות שגם היא נקראת חיים – "ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש" (קהלת ט') – אם זאת זוגיות אברהם ושרה לאחר המוות, בהיקברם זה לצד זו במערת המכפלה ובעיקר זוגיות יצחק ורבקה.                                                            

הפרשה מתחילה במות שרה בקרית ארבע היא חברון ואברהם בא (כנראה מבאר שבע שם התגורר) "לספוד לשרה ולבכותה", אך לא מוזכר שום הספד ושום בכי לאחר מכן, אלא רק משא ומתן בין אברהם לבני חת בנוגע לקבורת שרה (בנוגע למילה "הספד" קשה להתעלם מהדמיון למילה – "הפסד", אולי כי כל הספד עוסק בכמה העולם הפסיד ממות האדם המוספד).

כמו כן, לא ברור מדוע אברהם מתעקש לקנות בכסף מלא את מערת המכפלה ולא לקבל זאת במתנה, כפי שבתחילה מוצע לו? כמו כן, שם המוכר – "עפרון" יותר מדי מזכיר לנו את יסוד העפר מכדי שנוכל להתעלם.

כמו כן , כל ימי שהותו של אברהם בארץ כנען הוא מתגורר באוהלים ולא טורח לקנות חלקת אדמה למגורי קבע, בפרט במגוריו באלוני ממרא (שם חברון בתחילה) מוזכר בפירוש – "והוא יושב פתח האוהל כחום היום" (בראשית י"ח) (בניגוד ללוט שבנה בית בארץ כנען והתישב בסדום – "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית" (שם יט)), אז מדוע לא דאג כבר בחיי שרה לקנות חלקת אדמה לקבורתה ומדוע חיכה למותה כדי לקנות קבר, הרי כל זמן המשא ומתן, גופתה מוטלת לפניו בבזיון ומי יודע כמה זמן יקח המשא ומתן אם בכלל יסכימו למכור? וכן מיד לאחר הקבורה אברהם חוזר לבאר שבע ולא נשאר בחברון לצד מקום קבורת אשתו ומדוע? וכן היכן יצחק, בכל סיפור הקבורה של אמו הוא איננו מוזכר כלל?!

בהמשך, מתוארת פרשת שליחותו של אליעזר עבד אברהם למצוא שידוך ליצחק וסיפור השליחות מסופר פעמיים: פעם ראשונה כפי שהיה באמת ופעם שניה מפי עבד אברהם בדברו עם הורי רבקה, ויש הבדלים משמעותיים בין שני הסיפורים שנעמוד עליהם בהמשך. אך מכל הענין מתברר רצונו של אברהם באישה לבנו שלא מבנות כנען- "אשר אנוכי יושב בקרבו". נשאלת השאלה: הלא בזמן הציווי, אברהם נמצא בבאר שבע ארץ פלישתים והפלישתים אינם מכנען אלא צאצאי מצרים (שלא התקלל) אחי כנען, אם כן מדוע שלא ייקח אישה מבנות פלישתים? וכן מדוע אומר "אשר אנוכי יושב בקרבו" – הרי לא יושב בקרב בני כנען בזמן זה אלא בארץ פלישתים.

כמו כן, יצחק נמשך למקום מסוים דווקא והוא באר לחי רואי (הנמצאת בין קדש ובין ברד ששם נגלה מלאך ה' אל הגר בבריחתה משרה מחברון) שנמצאת על המעיין בדרך שור, וזה כנראה מקום קרוב לבאר שבע – מקום מגורי אברהם. כי באר שבע נמצאת בנגב וגם באר לחי רואי נמצאת בארץ הנגב ("ויצחק בא מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב "(בראשית כ"ד)).

ומשם (באר לחי רואי) בא יצחק ופגש את רבקה בדרך ושם התיישב יצחק לאחר מות אברהם וקבורתו, עד הרעב שגורם לו לעבור לגרר- בארץ פלישתים. אך מה מחפש יצחק דווקא בבאר – ששם נגלה מלאך ה' להגר ובישר לה על ישמעאל, ומדוע לא לגור עם אביו בבאר שבע או ליד מקום קבורת אמו בחברון?

כמו כן מדוע בנה אברהם מזבחות בשכם, בית אל וחברון (בהר המוריה בנה על פי ציווי ה') ובבאר שבע לא בנה מזבח אלא רק נטע אשל וקרא בשם ה'? אמנם יצחק בנו יבנה שם מזבח בבאר שבע וזה המזבח היחיד שבנה יצחק.

כדי לענות על כל השאלות הנ"ל צריך ללכת אחורה ולעקוב אחר מסעיו של אברהם בארץ כנען.

בראשית, ה' מצווה על אברהם ללכת אל ארץ כנען וכשמגיע אברהם לשם, בונה מזבח בשכם וממשיך לבית אל ושם גם בונה מזבח ונוטה להשאר שם עד הרעב שמכריחו לרדת מצרימה, וכשחוזר חוזר לבית אל דווקא- משמע ששם התכוון להשתקע.

אך לאחר פרידת לוט מעימו, אומר לו ה'- "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה" ולא קובע ה' זמן מנוחה, ומכך מבין אברהם שלא יכול להתיישב במקום קבוע אלא צריך להיות נודד בארץ באוהלים ולא לקנות שדה ולבנות בית, ואכן מיד לאחר ציווי זה – "ויאהל אברם ויבוא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" כלומר, אברהם עוזב את בית אל ומאהיל לחברון וגם שם ממשיך לגור באוהלים ובונה מזבח לה'. אך לאחר הפיכת סדום ועמורה, פתאום- "ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ'), כלומר עוזב את אזור התיישבות הכנענים ועובר לגור בארץ פלישתים והשאלה היא מדוע? כי יותר לא חוזר להתגורר בקרב הכנענים. ורק במותו נקבר שם בחברון בקרב הכנענים. והשאלה מדוע  בחייו לא, ובמותו ומות שרה כן? וכן יצחק מרגע לידתו גר בארץ פלישתים ולמעט גיחה אחת לארץ המוריה בניסיון העקידה וגיחה אחת לקבורת אביו לא עבר אפילו בקרב הכנענים יושבי הארץ אפילו במות אמו. ורק לקראת מותו בגיל 180 עבר להתגורר בקרית ארבע היא חברון ושם מגיע אליו יעקב עם בניו בשובו מחרן.

לכן נראה לומר: שאברהם אבינו – איש החסד – שהגיע לארץ כנען כדי להפיץ את דבר ה' בארץ הקשה ביותר מצד החומריות, וכשנכנס לארץ הוא מגיע לשכם (כפי שיעקב בבואו מחרן מגיע לשכם בתחילה, סימן ששם היה מקום הכניסה כשבאים מחרן ולכן גם אברהם שבא גם הוא מחרן הגיע לשם בראשונה) ושם נראה אליו ה' לראשונה (ולא רק אמירה כמו שהיה כשהיה בחרן וציווה לו ללכת אל ארץ כנען) ולכן בונה מזבח – "לה' הנראה אליו", אך מטרתו להגיע למרכז ארץ כנען בין בית אל והעי (וגם יעקב כשיוצא לכיוון חרן עוצר במקום הזה ושם רואה בחלום את סולם יעקב ומבין ששם שער השמים, סימן שזה היה מקום מרכזי וחשוב בתיקון ארץ כנען), וגם יהושע בכניסה לארץ – לאחר שכובש את יריחו – מנעולה של ארץ ישראל, המקום הראשון שאליו הולך לכבוש זה העי שצמוד לבית אל, רואים שזה מקום חשוב במרכז הארץ שבו מתחילים הן בכיבוש הרוחני (כי זה המקום שאברהם בונה מזבח לה' וקורא בשם ה' (כי בשכם רק בנה מזבח ולא מוזכר שקרא בשם ה') וכן יעקב מקים שם מצבה ונודר נדרים לה') והן בכיבוש הגשמי בימי יהושוע (ולהבדיל ירבעם בן נבט מציב שם עגל זהב) ולכן גם כשאברהם חוזר ממצרים הוא חוזר לאותו מקום בבית אל ולא עוצר בחברון שבדרך.

ולכן שם גם נפרד אברהם מלוט. כי הריב בין הרועים של לוט ושל אברהם יכול לגרום חילול ה' בקרב הכנעני והפריזי יושבי הארץ ובכך תסוכל כל פעילותו של א"א בהפצת שם ה' בקרב הכנענים תושבי האזור. לאחר מכן, ה' אומר לאברהם להתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה ואז אברהם מגיע לחברון ובונה מזבח לה' ושם נשאר עד הפיכת סדום.

ואז מבין אברהם, שאין תקנה לכנעני יושב הארץ ולפני הולדת יצחק מחליט אברהם לבוא לארץ פלישתים, כדי שחינוכו של יצחק לא יושפע מהכנענים שמידותיהם ודעותיהם רעות, ואילו הפלישתים אינם צאצאי כנען אלא צאצאי מצרים שלא התקלל בארור ע"י נח ומידותיהם לא מושחתות כמידות הכנענים, וכיוון שיודע שיצחק  (על פי שמו שנתן לו ה' (עיין פרשה קודמת)) שייך למידת היראה, צריך לשמור עליו בסביבה רוחנית שונה מהסביבה הכנענית, שאמנם לאברהם לא מזיקה אך ליצחק שהוא עולה תמימה מבטן יכולה להזיק.

כי אברהם בכל אופן גדל בבית עובדי עבודה זרה באור כשדים ויודע להתמודד עם הטומאה אך יצחק נולד לתוך חיי קדושה וכל מפגש עם הטומאה יכול לפגום, ולכן שרה דורשת לגרש את ישמעאל ברגע שרואה שהשפעתו מזיקה ליצחק וה' אומר לאברהם – "שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע" כי על יצחק צריך לשמור מכל משמר, ובאמת יצחק נוטה להתבודד עם ה' ולחפש מקום מקודש בארץ פלישתים והמקום המקודש נמצא לו בבאר לחי רואי ששם נגלה מלאך ה' אל הגר לפני לידת ישמעאל. שם יצחק קובע את אוהלו לאחר מיתת אברהם. אך עד מות אברהם הוא מתגורר בבאר שבע עם אברהם ושרה ועושה גיחות לבאר לחי רואי לצורך התבודדות ותפילה.

אך אברהם יודע, שחומריות הארץ הקשה היא דווקא בקרב הכנעני וזה תיקונו ושליחותו (ולכן דווקא שם בונה ארבעה מזבחות ולא בבאר שבע ארץ פלישתים) ולכן שרה לפני מותה הולכת לחברון כדי למות שם ולתפוס אחיזה במקום לצורך אחוזת קבר לאברהם וצאצאיו, וכשאברהם בא לקוברה, רק אז קונה אחוזת קבר כי רק במותם נגמר הציווי של "לך לך" ואפשר לקנות קרקע בארץ. ובתחילה בני חת רוצים רק לתת לו קבר לצורך שרה – "במבחר קברינו קבור מתך" ולא אחוזת קבר שתהווה אחיזה בקרקע לדורי דורות כך שיקברו שם אברהם, יצחק ויעקב.

ולכן אברהם מתעקש לקנות אחוזת קבר ולא מסתפק בקבר יחיד, כדי שיוכלו להיקבר שם גם הוא ובניו אחריו. כי רק בחייו הוא "גר ותושב" אך במותו עליו להיות תושב קבע בחברון לדורי דורות. ודווקא מעפרון הוא קונה את אחוזת הקבר כי עפרון מרמז על יסוד העפר שלצורך תיקונו בא אברהם לארץ כנען, שבה יסוד העפר נשאר בחומריותו וע"י קבורתו מקדש אברהם את יסוד העפר כהכנה לעמ"י בכניסתם לארץ.

ויצחק לא משתתף בקבורתה של שרה, כי עדיין לא יכול להכנס בקרב הכנענים ונשאר בארץ פלישתים ליד הבאר לחי רואי, וכאשר אברהם דואג לשידוך לבנו יצחק, הוא מבין שיצחק צריך אישה מגזע שם שאותו בירך נח – "ברוך ה' אלוקי שם… יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם" (בראשית ט'), ואילו מבנות פלישתים שהם מגזע חם לא שייך לקחת לו אישה, וקל וחומר לא מבנות כנען הארור וגם לא מבנות ישמעאל שגם הוא דרך אמו מגזע חם (מצרים בן חם) וכן לא מבנות לוט שגם הוא נשא אישה כנענית מסדום. ולכן אומר לאליעזר עבדו-"לא תיקח אישה לבני מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו".

וצריך להוסיף ו' החיבור- "מבנות הכנעני ואשר אנוכי יושב בקרבו" כלומר מהכנעני ומהפלישתים שאברהם באותו זמן ישב בקרבם (בבאר שבע). ולכן אברהם שולח את עבדו אל ארצו (חרן) או אל מולדתו (אור כשדים) ששם שוכנים בני שם, אך לא מדגיש לקחת אישה ממשפחתו דווקא (כפי שיצחק אומר ליעקב לקחת אשה – "מבנות לבן אחי אמך"), כי גם משפחתו (נחור וצאצאיו) עובדי עבודה זרה ("בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" (יהושוע כ"ד)) ואין הבדל בינם לבין שאר צאצאי שם בארם נהריים, אך במידות הם יותר טובים מגזע חם, ולכן אברהם אוסר לשלוח לשם את יצחק ורק להביא משם אשה ליצחק לארץ פלישתים, כי גם אם משפחתה עובדים עבודה זרה, אך בניתוק ממשפחתה ובהשפעת אברהם ויצחק אפשר להטותה לדרך ה', אך מידות טובות קשה לקנות ובזה עדיפים בני שם על בני חם.

(אמנם הפלישתים צאצאי חם לא הצטוו ישראל להשמידם בכניסה לארץ בניגוד לכנענים, בגלל שלא מושחתים כמו הכנענים) ואכן עבד אברהם לא מחפש דווקא את משפחת אברהם בארם נהריים, אלא בעיר הראשונה שמגיע אליה עומד על הבאר ומבקש מה' שיקרה לו את האישה הראויה ליצחק ומציב את מבחן השקאת הגמלים (כי אם היה נשלח דווקא למשפחת אברהם מה צריך לעשות מבחנים על הבאר, שילך ישר לבית נחור ויבקש את הבת הפנויה לנישואין כמו שיעקב עושה כשבא לחפש אישה בבית לבן אחי אמו).

ומבחן השקאת הגמלים בדיוק מכוון לשליחות אברהם למצוא אשה בעלת מידות טובות וכיוון שיצחק – מידת היראה, הזיווג המתאים זה אשה עם מידת החסד. וחסד זה נתינה בשפע ללא הגבלה, ולכן מתקשרת למים שהם שפע ללא הגבלה ואכן רבקה מציעה להשקות מעבר למה שבוקש ממנה ומשקה גם את עשרת הגמלים של אליעזר ואז אליעזר שם את הצמידים על ידיה, כי כבר החליט שזו האישה שראויה ליצחק ורק אחר כך שואלה לשמה ולשם משפחתה, כי לא נשלח דווקא אל משפחת אברהם וכאשר שומע שהיא נכדת נחור אחי אברהם מבין את גודל הנס שעשה עמו ה' – "אנוכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני" – אנוכי בדרך וה' גלגל אותי בדיוק לבית משפחת אדוני, דבר שההסתברות שיקרה שואפת לאפס וזה סימן בדוק שה' רוצה שהזיווג של יצחק יבוא ממשפחת אברהם דווקא ולא ממשפחה אחרת מגזע שם (ולכן גם יצחק עם בנו יעקב כבר שולח אותו ישירות למשפחתו ולא סתם לגזע שם כי מבין שה' רוצה שזיווגי האבות יהיו דווקא ממשפחת אברהם).

ולכן כאשר העבד מוצג בפני משפחת רבקה, הוא משנה את סיפור השליחות ואומר שאברהם שלחו במיוחד אליהם כי הם משפחתו – "אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני" – דבר שסותר את מה שאמר לו אברהם, שדיבר רק – "אל ארצי ואל מולדתי תלך" וזאת בגלל שאליעזר עבד אברהם חושש שאם יגיד מה שאמר אברהם, ייפגעו בני משפחת רבקה ולא יסכימו לשלוח את רבקה וידרשו שיצחק יבוא לגור איתם.

ולכן עבד אברהם אומר שנשלח דווקא אליהם ואת המבחן על הבאר מסביר כסוג של הסכמה אלוקית לשליחות, כדי שלא יוכלו להתנגד לשידוך, ולכן גם לא אומר ששם את הצמידים על ידי רבקה לפני שידע את זהותה אלא רק לאחר שאמרה לו שהיא מבית נחור שם על ידיה את הצמידים, כדי שיחשבו שמלכתחילה נשלח דווקא אליהם, דבר שיחמיא לתחושת הכבוד שלהם ויקל עליהם להסכים לשלוח את רבקה לבדה עם עבד אברהם לארץ כנען ולא יתעקשו שיצחק יבוא אליהם. וגם רבקה עצמה מתגלה לא רק כאשת חסד אלא כאישה יוזמת בעלת דעה משלה, וכשאומרים לה – "התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך", היא לא אומרת כן, אלא – אלך (גם אם לא תרצו).

וזה בדיוק הזיווג שמתאים ליצחק, היותר עצור ומופנם כי היא הניגודיות שלו הן מבחינת שהיא מידת החסד והוא מידת היראה, והן מצד הבקיאות בחיי המעשה של רבקה לעומת הרוחניות והתפשטות מהגשמיות של יצחק – דבר שיתבטא בהמשך ביחס כל אחד מהם לבניהם יעקב ועשיו.

וכאשר רואה רבקה את יצחק שבא – "מבוא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב" היא נופלת מעל הגמל כי כנראה ראתה שהוא איש אלוקים קדוש (בפרט לאחר ניסיון העקידה שהתקדש כקורבן עולה לה') והמראה הבהיל אותה עד כדי כך שכל חייה עם יצחק מושפעים מרגע זה, והיראה שאחזה בה באותו מפגש המשיכה לאורך כל חיי הזוגיות שלהם, שמתאפיינים בכניעות מוחלטת של רבקה כלפי יצחק למרות אישיותה החזקה והיוזמת כפי שראינו.

ולכן לא מוצאים שום ויכוח בינה לבין יצחק למרות חילוקי העדפתם לבניהם שהיא אוהבת את יעקב והוא אוהב את עשיו. בניגוד לשרה עם אברהם שראינו שידעה להתעמת אתו בעניין הגר ובעניין ישמעאל ולגרשם מביתה למרות שהדבר ציער את אברהם.

וכן יעקב ורחל, שרחל תובעת את יעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", ולעומת זאת רבקה שבמשך עשרים שנה היתה עקרה לא אומרת מילה ליצחק, וגם בעניין הברכות לבניו לא הולכת נגד רצונו חזיתית, אלא בעקיפין משכנעת את יעקב להתחפש לעשיו ולקבל את הברכות ולא אומרת ליצחק את האמת על עשיו. ומצד שני הפעם הראשונה שמוזכרת בתורה אהבת איש לאישה היא בפרשתינו-"ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה וינחם יצחק אחר שרה אמו"- למרות ההבדלים הגדולים ביניהם הן בחינוך והן במידות – הזוגיות ביניהם היתה ללא דופי. והוא גם היחיד שמתפלל לה' על עקרותה של אשתו דבר שלא מוזכר אצל אברהם ויעקב.

ועדיין גם לאחר נישואיו של יצחק, אברהם דואג לשמור על יצחק מהשפעות שליליות, ואת כל ילדיו שמוליד מקטורה משלחם – "מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם".

אמנם במות אברהם, יצחק וישמעאל בניו קוברים אותו במערת המכפלה שנמצאת בחברון ובכך זו הפעם השנייה מאז העקידה שיצחק נכנס לאזור הכנעני של הארץ, אך מיד אחר כך הוא חוזר וקובע את אוהלו בבאר לחי רואי, וזה קורה כשבניו יעקב ועשיו כבר בני חמש עשרה. כלומר: שלושים וחמש שנה לאחר נישואיו לרבקה כשיצחק בן שבעים וחמש שנה, כגיל אברהם בעוזבו את חרן ללכת לארץ כנען, כך גם יצחק בדיוק באותו גיל עוזב את מקום מגוריו – באר שבע, שבו שהה כל ימי חייו עד כה ומתיישב היכן שתמיד רצה לגור – באר לחי רואי.

הפרשה מסתיימת בתולדות ישמעאל שמוליד שנים עשר בנים וגם הוא כמו יצחק אחיו נשא רק אישה אחת שגם היא נבחרה לא ע"י עצמו אלא ע"י אמו  – "ותיקח לו אמו אשה מארץ מצרים" (בראשית כ"א) בדיוק כפי שליצחק נבחרה אשה מארץ אביו לא ע"י עצמו אלא ע"י אביו וגם הוא כמו יצחק, שמו ניתן לו ע"י ה'.

ובניגוד ליצחק שמוליד רק שני בנים, ישמעאל מוליד שנים עשר בנים, ורק בנו של יצחק – יעקב מוליד שנים עשר בנים. וניתן לומר שזה נובע מכך שכשה' בישר לאברהם על כך ששרה תלד בן שיקרא יצחק, אברהם אומר – "לו ישמעאל יחיה לפניך" – כלומר מספיק לי ישמעאל, ואז ה' אומר לו – "ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו…שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול" (בראשית י"ז) משמע שאלמלא אברהם אמר – "לו ישמעאל יחיה לפניך" – אז שנים עשר הבנים היו יוצאים כבר מיצחק ולא מישמעאל ורק בגלל בקשת אברהם, התעכב העניין בדור נוסף ונולד מיעקב ולא מיצחק.

 

 

 

.

http://www.freeigal.com
צרו קשר