נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת

פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה לפרשת השבוע מפי יגאל_עמיר
מטות מסעי
"בפרשתנו כועס משה על מפקדי הצבא שנלחם במדין, על אשר השאירו בחיים את הנשים, שהרי הן החטיאו את ישראל בעוון פעור, ודווקא אותן החיו?! ויש לשאול: הלא פינחס מונה להיות המנהיג הרוחני של מלחמה זו, בתור הכהן המשיח, מדוע דווקא הוא עשה טעות זו, בפרט שבמעשהו הרג את המדינית ולא חס עליה, מדוע כאן חס על המדיניות? ואולי בשל כך פותחת פרשתנו בדיני נדרים, העוסקים בעיקר בנדרי אשה תחת אביה ובעלה, שלהם יש את הסמכות להפר את נדריה מתוקף שליטתם עליה. ואם כן, אחריותה מופחתת , וניתן לומר שהמדיניות שהטיאו את ישראל בפעור, גם היו נתונות לשליטת אביהן או בעליהן, ופחות אשמות מהם. לכן פינחס נמנע מלהמיתן, בניגוד למדינית שנכנסה לתוך מחנה ישראל כדי להחטיא נשיא בית אב בישראל, שגילתה יוזמה עצמאית יותר משאר מדיניות והוכיחה בכך שעושה זאת לא מכורח אביה אלא מרצונה שלה, ולכן הרגה פינחס. אך משה כעס עך כך, כי יש לזכור שמשה שהה במדין עד גיל שמונים, והכיר היטב את מנהגי העם הזה, וידע שהנשים שם, בניגוד לעמים אחרים, יותר עצמאיות ובעלות דעה משלהן, כפי שרואים שבהגיעו למדין פגש על הבאר את שבעת בנות יתרו כהן מדין, שיצאו להשקות את צאן אביהן, במקום לשלוח משרתים גברים לעשות זאת, מתוקף מעמדו הגבוה של אביהן ככהן מדין. ולכן ידע משה, שהמדיניות שהחטיאו את ישראל בפעור, עשו זאת מרצונן ללא הכרח מצד אביהן או בעליהן, ולכן צריך להמיתן. בניגוד למדיניות שגילו עזות דטומאה, מוזכרות בפרשה הקודמת בנות צלופחד, שגילו עזות דקדושה, בעומדן לפני משה ולפני הנשיאים וכל העדה, ודרשו נחלה בארץ מתוקף אהבתן את ארץ ישראל. מצד שני, בסוף פרשת מסעי, כאשר יש חשש שתעבור נחלתן לשבט אחר כתוצאה מנישואין בין השבטים, מוותרות על בחירתן החופשית להינשא לראוי בעיניהן ונישאות לבני דודיהן לנשים, כדי שתישאר נחלתן בתוך שבט מנשה, ובכך מוכיחות שמידת העזות שבהן היא לשם שמים ולא נובעת מגאווה ותאווה כפי שהתגלה בבנות מדין".


.